צבא ההגנה לישראל

סיימת י"ב ורציתי להמשיך בכיתה הפדגוגית בסמינר של הדסים.

חבריי הטובים למדו ב"מכון וינגייט", ואני החלטתי להתגייס לצבא. גויסתי לחטיבת גולני, ובשבת הראשונה שנשארתי בצבא, נפלתי במשחק כדורגל ובלי כוונה בעטו לי באף ושברו לי אותו. במשך שבועיים שהיתי בבית החולים עם גבס, אבל לא סיפרתי לאף אחד, גם לא לאמי.

5 חודשים מאוחר יותר, נפצעתי מרסיס רימון שחדר לי לעין ושכבתי מספר חודשים בבית החולים רמב"ם ובבית ההבראה הצבאי בחיפה. הורידו לי את הפרופיל ושלחו אותי לבקו"ם למיון חדש. לאחר המתנה של כחודש ימים, הציבו אותי להיות העוזר של אזרח עובד צה"ל שעבד במדור סטטיסטיקה. הוא מאוד התרשם מביצועיי וביקש מראש מדור מיון, שיציבו אותי אצלו באופן קבוע.

בהמשך שירותי הצבאי, אותו ראש מדור לקח אותי לעבוד אצלו בלשכה, ולימים הפכתי לקצין מיון בכיר בבק"ום, ולכן חתמתי שנה קבע. בתום שנת הקבוע השתחררתי מהצבא ובמשך 32 שנים שירתתי בבקו"ם כרב סרן קצין מיון בכיר במילואים.